אנקרה היא בירת טורקיה, העיר השניה בגודלה במדינה ובירת נפת אנקרה. לעיר מעמד של עיר מטרופוליטנית ולפי הערכה בשנת 2007 מנתה אוכלוסייתה 3,641,931 תושבים. העיר הממוקמת במרכזה של אסיה הקטנה, משמשת מרכז שלטוני, מסחרי, חינוכי ותחבורתי חשוב בטורקיה.

העיר שנקראה בעבר "אנגורה" העניקה את שמה לזן חתולי האנגורה (Ankara kedisi), זן של שפנים (Angora rabbit) ממנו מפיקים את צמר האנגורה וזן של עיזים (Ankara keçisi), שצמרן מכונה באנגלית "מוהיר" (Mohair).

גאוגרפיה ואקלים
אנקרה שוכנת בחלקן הצפון-מערבי של ערבות רמת אנטוליה, סמוך ממערב לקו פרשת המים שבין נהר קיזילאירמאק ונהר סקריה. נחל צ'ובוק (Çubuk Çayı) שהמשכו בנחל אנקרה (Ankara Çayı), יובלו הימני של הסקריה, חוצה את העיר בכיוון כללי ממזרח למערב מצפון למרכז העיר. צפונית-מזרחית לעיר הוקם על הנהר סכר הנושא את שמו, וזה יצר אגם מלאכותי. גם בדרום העיר משתרע אגם אמיר (Emir Gölü) שאורכו כ-3 ק"מ.

כיכר קזלאיי (Kızılay Meydanı) הנחשבת למרכזה של העיר המודרנית נמצאת בגובה של 870 מטר מעל פני הים, ואילו מצודת אנקרה (Ankara Kalesi) שמצפון לה, ניצבת על צוק בגובה של 960 מטר. פרבריה של העיר משתרעים על שטח גדול ומתפשטים על מורדות ההרים הסובבים אותה והמגיעים עד לגובה של 1,280 מטר.

אקלימה של העיר יבשתי קיצוני וצחיח ומתאפיין בחורף קר ומושלג ובקייץ חם ויבש. הגשם המועט שיורד בעיר פוקד אותה בעיקר בחודשי האביב והסתיו, והצמחייה הטבעית בעיר ובסביבותיה היא צמחיית ערבה צחיחה. משרע הטמפרטורות בין היום ללילה מגיע עד לכ-14°C בחודשי הקייץ וכ-8°C בחודשי החורף. גם ההבדלים בין הטמפרטורות הממוצעות בקיץ ובחורף קיצוניים ועומדים על כ-25°C. נתוני מזג האוויר הממוצאים בעיר הם כדלקמן:

העיר משתרעת על שטח גדול למדי, אורכה כ-40 ק"מ ורוחבה כ-20 ק"מ. שדרות אטאטורק (Atatürk Bulvarı) הן השדרה החשובה בעיר והיא חוצה אותה לאורך 5.5 ק"מ מרובע אולוס (Ulus) בצפון, דרך רובע סיהייה (Sıhhiye) ורובע קזלאיי שבמרכזה, ועד רובע צ'נקאיה (Çankaya) שבדרומה. בצ'נקאיה ניצב מגדל אטאקולה (Atakule) וסמוך לו שוכן המשכן הרשמי של נשיא טורקיה. שני רחובות חוצים את שדרות אטאטורק במרכזה של העיר - שדרות גאזי מוסטפה קמאל (Gazi Mustafa Kemal Bulvarı) החוצה אותה בכיכר קזלאיי, ושדרות ג'לל באייר (Celâl Bayar Bulvarı) שהמשכה בשדרות ג'מל גירסל (Cemal Gürsel Bulvarı) החוצות אותה בכיכר סיהייה. המרחק בין שני הכיכרות הוא כחצי קילומטר.

היסטוריה
למעט בתקופת הגאלים ובתקופה הרומית לא תפסה אנקרה מעמד מרכזי בהיסטוריה של אסיה הקטנה עד למאה ה-20, וזאת למרות שדברי ימיה מתחילים בתקופת הברונזה. היישוב הקדום ביותר במקום היה של החאתים, עם שקדם לחתים ואשר ישב באסיה הקטנה באלף השלישי לפנה"ס. בתקופה החתית נקראה העיר "אנקואש" (Ankuwash)[2]. העיר תפסה חשיבות רבה יותר בתקופת ממלכת פריגיה, החל במאה ה-8 לפנה"ס, לאחר שבירתה גורדיון השוכנת במרחק של כ-75 ק"מ דרומית-מערבית לעיר נפגעה ברעידת אדמה. לפי המסורת הפריגית הקים המלך מידאס בעל מגע הזהב את העיר, אך כאמור דבר זה אינו מדויק ובתקופתו רק גברה חשיבותה. לאחר הפריגים לא נודעה לעיר חשיבות מיוחדת עד התקופה ההלניסטית שבמהלכה הפכה לצומת מסחרי במרכזה של אסיה הקטנה. היוונים קראו לעיר אנקירה (Άγκυρα), מילה שמשמעותה ביוונית "עוגן" ואשר התגלגלה לשמה הנוכחי.

בשנת 278 לפנה"ס, פלשו שלושה שבטים גאלים לאסיה הקטנה וכבשו את אנקרה והאזור שסביבה אשר קיבל את שמם ונקרא גלטיה. הגאלים עשו את העיר למרכזם השילטוני, ובמקום הנקרא "דרינמטון" (Drynemeton), כ-30 ק"מ מדרום לעיר, קיימו את מפגשיהם הבין-שבטיים. האזור נכבש בידי הקיסר אוגוסטוס בשנת 25 לפנה"ס ואנקירה הייתה לבירת הפרובינקיה הרומית גלטיה. העיר התפתחה רבות בתקופה זו וההערכות הן כי כ-200,000 תושבים התגוררו בה באותה עת. מתקופה זו שרדו מקדש אוגוסטוס ורומא (ראו להלן) ומספר מבנים רומים נוספים כמו התיאטרון והמרחצאות שהוקמו על ידי קרקלה בתחילת המאה ה-3. רדיפת הנוצרים באסיה הקטנה וגם באנקרה הגיעה לשיאה בתקופת דיוקלטיאנוס בתחילת המאה ה-4, ושני מרטירים בני העיר הוכרו כקדושים - תיאודוטוס הקדוש מאנקרה וקלמנט הקדוש מאנקרה. הנצרות שבה לפרוח בעיר עם תום הרדיפות, ובשנת 314 התכנסה בה ועידה כנסייתית שנודעה כסינוד אנקירה. במחצית המאה ה-4 הייתה העיר למרכז נוצרי, ובזיליוס הקדוש מאנקרה היה בין המתנגדים למינות האריאנית. לפי המסורת עונה בזיליוס והוצא להורג בידי הקיסר יוליאנוס הכופר אשר ביקר בעיר בשנת 362 והקים את עמוד יוליאנוס (ראו להלן).

בתקופת ההאימפריה הביזאנטית שימשה אנקרה כמעון קייץ לקיסרי האימפריה וכמוצב צבאי במרכזה של אסיה הקטנה. היא שמרה על מעמד זה עד סוף המאה ה-11 למרות שנכבשה מספר פעמים על ידי הערבים. העיר נפלה לידי הסלג'וקים כאשר שטפו את אסיה הקטנה לאחר קרב מנזיקרט ונכבשה בידי השליט העות'מאני אורהן הראשון בשנת 1356. קרב אנקרה התרחש ב-20 ביולי 1402 בשדה צ'ובוק (Çubuk) שליד העיר, בין צבאות הסולטן העות'מאני באיזיט הראשון לצבאותיו של טימור לנג, שליט האימפריה הטימורית. טימור ניצח בקרב לאחר שהיטה את מימיו של נחל צ'ובוק ומנה בכך אספקת מים מצבאו של באיזיט, אך העיר שבה לשליטת העות'מאנים זמן קצר לאחר מכן. לעיר לא נודעה חשיבות מיוחדת משך 400 שנה עד שמוסטפה כמאל בחר בה כמעוזה של התנועה הלאומית הטורקית בעת מלחמת העצמאות של טורקיה. במהלך מלחמת יוון-טורקיה בדצמבר 1920 הגיע הצבא היווני עד סמוך לאסקישהיר, כ-150 ק"מ בלבד מערבית לאנקרה, ואיים לכבוש את העיר. איום זה הוסר עם ניצחון הטורקים בשני קרבות אינני בינואר ובמרץ 1921. לאחר תום מלחמת העצמאות נבחרה העיר לבירת המדינה ומעמד זה הונצח בסעיף 2 לחוקת טורקיה השניה מ-20 באפריל 1924 ואושר גם בחוקות המאוחרות יותר:

 "Türkiye Devletinin dini, Dini İslâmdır; resmî dili Türkçedir; makarrı Ankara şehridir".
"חוק מדינת טורקיה הוא חוק האיסלאם, שפתה הרשמית היא טורקית, ובירתה בעיר אנקרה".   
 
בכך ניתן האות להתפתחותה המהירה של העיר שצמחה בתוך 80 שנה מעיירה שולית ובה כמה אלפי תושבים לכרך שבו מתגוררים כמעט 4 מיליון בני אדם. העיר ששכנה ברובע אולוס סביב מצודת אנקרה התפשטה לכל הכיוונים והיא משתרעת כיום על שטח של מאות קילומטרים רבועים.

כלכלה
בהיותה בירת המדינה מהווה השירות הציבורי ענף עיסוק חשוב באנקרה ולעיר יש גם מעמד מסחרי מרכזי ברמה הלאומית, למרות שאיסטנבול היא עדיין המרכז הכלכלי החשוב בטורקיה. ענפי תעסוקה נוספים הם החינוך (בעיר פועלות לא פחות מעשר אוניברסיטאות), הבריאות ושירותים אחרים. בעיר פועלות בין היתר תעשיות רכב, מכונות, מזון ומוצרי בנייה.

תחבורה
נמל התעופה הבינלאומי אנקרה אסנבואה (Ankara Esenboğa Uluslararası Havalimanı) ממוקם סמוך לכפר אנסבואה במרחק של 28 ק"מ מצפון-מזרח למרכזה של העיר. נמל התעופה החל לפעול ב-1955 וב-2006 נחנך בו טרמינל חדש המסוגל לטפל ב-10,000,000 נוסעים בשנה. הנמל הוא אחד משלושת ביסיסה החשובים של חברת התעופה הלאומית טורקיש איירליינס.

חברת הרכבות הלאומית של הרפובליקה הטורקית מפעילה שירותי רכבת בינעירוניים לכל רחבי המדינה, היוצאים מתחנת אנקרה (Gar) שנמצאת צפונית-מערבית למרכז העיר. דרך התחנה עובר גם קו רכבת הבינלאומי "טראנס-אסיה" (Trans Asya treni) המוביל מאיסטנבול לטהראן באיראן. בנוסף לכך מפעילה החברה קו רכבת פרברית (Banliyö) החוצה את העיר ממזרח למערב. קו הרכבת המהירה בין אנקרה ואיסטנבול (Ankara-İstanbul Hızlı Tren Projesi) שאורכו הכולל 533 ק"מ וקו מהיר לקוניה נמצאים שניהם בשלבים שונים של הקמה ותכנון.

הרכבת התחתית של אנקרה (Ankara Metrosu) כוללת שני קווים - קו רכבת תחתית המכונה "מטרו" (Metro) וקו רכבת קלה המכונה "אנקראי" (Ankaray). שני הקווים נפגשים בתחנת קזלאיי במרכז העיר, ובנוסף מקושרת הרשת לקו רכבת הפרברים במרחק הליכה קצר. אורכה הכולל של הרשת הוא 23.16 ק"מ . שלושה קווי רכבת תחתית נוספים נמצאים בשלבי הקמה וקווים נוספים נמצאים בשלב התכנון. לפי התוכניות, תשתרע הרשת לאורך של 66.4 ק"מ עד שנת 2015.

תחנת האוטובוסים המרכזית של אנקרה (AŞTİ, Ankara Şehirlerarası Terminal İşletmesi) במערבה של העיר משתרעת על שטח של 446,000 מ"ר ויש בה 121 רציפים. מהתחנה יוצאים אוטובוסים תכופים לכל רחבי טורקיה, והיא משרתת 250,000 איש בכ-3,000 נסיעות ביום[3]. תחנת האוטובוסים מקושרת לקו רכבת הקלה ("אנקראי") ומחוברת לרשת הכבישים הבינעירונית באמצעות כביש מהיר עירוני.

באנקרה רשת כבישים מהירים עירוניים ענפה, וכביש O-20 משמש לה ככביש טבעת. העיר מחוברת בכביש מהיר O-4 לאיסטנבול, ועבודות לסלילת כביש O-21 אשר יחבר אותה לאדנה שלחופי הים התיכון נמצאות בעיצומן.

המידע מויקיפדיה והיא המקור.